"אני לא יכול לעשות את זה…"
"אין לי סכוי לעבוד ב…"
"לעולם לא אצליח לשכנע את…"
"אני לא מסוגל לחשוב על…"

אמירות אלו ואחרות מבטאות העדר אפשרות להשגת יעד או עמידה במטלה. נראה לך כי האפשרויות העומדות לרשותך מוגבלות. משוכנע אתה כי האפשרויות החסומות הן תוצאה של היכולות והכשורים בהם חוננת.

במאמר שלפניך תופתע להווכח כי ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות אינה חסומה בפני איש. העדר יכולת, עשיה או חשיבה אינם מונעים את ממוש האפשרויות, אלא, הזהות שלנו.

אדם מונע ע"פ התפיסה שלו את עצמו. אם אינך מזהה את עצמך כאשיות המתאימה לדפוס פעולה מסוים, הרי שלא תנקוט בעשיה או חשיבה המאפינת אשיות זו.

הגבלת הזהות משמשת מחד, כשוטר פנימי חיוני שאינו מאפשר לנהוג בסטנדרטים הנוגדים את הזהות. כך לדוגמא, אם יציעו למאן דהוא לפגוע ולהלבין פני חברו, חלילה, הוא ימנע מלבצע או אפילו להעלות רעיון זה על בדל מחשבתו כיוון שזהותו בעיני עצמו ערכית ומוסרית. מאידך, הגבלת הזהות עלולה להטעות את האדם ולטעת בו תחושת חוסר מסוגלות כיוון שאינו רואה את עצמו באור זה. השמוש והממוש של הפוטנציאל הגלום בך מותנה בזהותך.

אז, מי את זהות?
הזהות נוצרת מתפיסות האדם את עצמו ואמונתו על העולם.

אפקט ה'פיגמליון' ממחיש את השפעתה המכרעת של תפיסת הזהות, בבחינת נבואה המגשימה את עצמה. משמעות תופעה זו היא חזוי מוטעה המעורר התנהגות חדשה, הגורמת לתפיסה המוטעית הראשונית להתגשם. דוגמא לתופעה זו התרחשה בשנת 1932 בבנק בארצות הברית. נפוצו שמועות מוטעות כי הבנק על סף קריסה. בעקבות השמועות המוטעות משכו לקוחות רבים את כספם בו זמנית, מה שהביא להתמוטטות הבנק. כך קרה שצפיותיהם של הלקוחות התממשו, הנבואה התגשמה.

מחקר שבחן את התופעה בשדה החינוך העלה ממצאים זהים ומרתקים. החוקרים הציגו בפני מורים מידע כוזב על תלמידים, בטענה כי כמה מהם אובחנו במבחני משכל כגאונים. בסיכום השנה, במבחני משכל וחברה התלמידים שנבחרו אקראית וסומנו על ידי המורים אכן הובילו על אלה שלא נבחרו. סרטי צפיה שתעדו את התהליך הראו את יחסם המועדף של המורים לתלמידים אלו. ההשגים המצופים מתלמידים אלו, העדוד והערכה להם זכו, יצרו זהות של תלמיד מצטין בקרב התלמידים, והם הגשימו את הנבואה – הצפיה.

זהות חיובית מעניקה לאדם פתח להזדמנויות ויתרונות רבים, כעין מגדלור המאיר לאדם את תכונותיו וכשוריו, והאדם, מחזיר את אורו לעולם, בנעימות, יצירתיות, יוזמה וחכמה. לעומת זאת, השלכותיה העגומים של זהות מגבילה ונוקשה העלולה להוות 'נבואת פורענות' המגשימה את עצמה ומחבלת בתפקוד היומי.

נו, אתה שואל ומן הסתם תוהה, מי מאתנו מאמץ לו זהות נוקשה ומצמצמת? וכבר צץ לו פתרון בדעתך, אאגור בארסנל האישי זהויות מתחלפות המתאימות עצמן לנתונים ומשתלבות במעגלי החיים המשתנים. לדוגמא, אעטה על עצמי זהות גמישה וספונטנית כשאדרש להתמודד עם שינויים מפתיעים בחיים ואמיר זהות זו בזהות מקובעת ומאורגנת בשמירה על שגרת חיים יציבה.

תסריט זה הינו בדיוני. מצטיר אולי כרצוי ואידיאלי, אך אינו מצוי וריאלי. יעידו על כך, למשל, הסובלים מעודף משקל. רבים מהם עתירי ידע בנושאי תזונה, דיאטה ובריאות. הם השקיעו מאונם והונם בנסיונות לשינוי הזהות כבדת המשקל, הן בעיני עצמם והן בעיני החברה. עם זאת, במרוצת הזמן הם מתקשים להתמיד במשקל בריא ומאוזן, לשמר את זהות האדם דק הגזרה.

מדוע?

מדוע אנו משמרים התנהלות והתנהגות הפוגעת בנו?

בכדי להשיב על כך, נרחיב את היריעה ונעמיק בהבנת מנגנון הזהות בנפש האדם.

האמונות- מערכת ההפעלה:
העולם העשיר במידע, מציף את האדם בגרויים ללא הפוגה. והאדם, זקוק למורה דרך פנימי שיכוונן אותו ויסייע בידו לחשב את מסלול חייו. האמונות ותפיסות החיים משמשות בתפקיד זה. הן מעצבות לאדם את סולם הערכים, את המיקוד וסנון המידע, מדריכות אותו בקביעת סדרי חשיבות וכללי התנהלות.

נמחיש את הדברים בהתבוננות באדם, פסימיסט מושבע, הנחת היסוד שלו קובעת כי העולם שלילי ומסוכן. אם תאיר בעיניו צדדים נעימים וחיוביים הרי שמיד יגמד אותם וימעיט בערכם ומשמעותם. לעומתו, נתבונן בטפוס ההופכי, אופטימיסט מאושר וחייכן הרואה את העולם במשקפיים ורודות וידידותיות. גם הוא טועם לעיתים מנווה התלאות שבעולם, אך בעיניו אלו מקרים זניחים שאינם פוגעים בתפיסת עולמו.

היש מי מהם שצודק? האם קימת הכרעה כי העולם הוא מקום סכנה או מקום נעים ובטוח? ניתן להתפלפל בסוגיה זו ולהביא הוכחות לכאן ולכאן. והתשובה? גם וגם.

מה אם כן יוצר את השוני המהותי בתפיסת העולם של שני האנשים המתוארים לעיל? האמונות. אדם שה'אני מאמין' שלו, המורה דרך הפנימי שלו מכוון אותו לתפיסה 'העולם מקום סכנה' – יפרש ויחווה את העולם ככזה. האמונות והתפיסות השוכנות בתודעת האדם, מהוות מערכת בקרה פנימית – אישית המכתיבה את זהות האדם ופעולותיו.

לשם דוגמא, נמקד את הפוקוס בהתבוננות באדם ביישן. זהותו בעיני עצמו – 'אני ביישן'. ומאחוריו עומדת מערכת אמונות מסועפת המתורגמת לזהות זו. מערכת האמונות של האדם הביישן מפרשת וחווה כל אנקדוטה מזדמנת על פי תפיסתה. מחמאה או עידוד אינם עוברים את סף מערכת הבקרה. הביישן מדחיק או מכחיש מידע זה ומפרש אותו כנסיון כוזב להעלות את מצב רוחו. או, אם ינכח בשיחת רעים סתמית עלול לפרש כל ניד עפעף כמכוון אליו לאות לעג וקלס. הפרשנויות המוטעות הנובעות מתפיסת עולמו השגויה מזינות את עצמן מארועי היום יום, מחזקות ומקבעות שוב ושוב את האמונות והזהות, וחוזר חלילה, כבמעגל קסמים.

התחקות אחר תהליך הווצרות האמונות בתודעה תלמדנו כי הן התפתחו מתוך ארועי החיים. בתהליך הדרגתי אימץ האדם את התפיסה, האמונה שסייעה לו, כמנגנון הגנה, לשרוד תקופה מאתגרת. יתכן כי מנגנון זה היה צו השעה לשרוד באופן מיטבי את ההתמודדות, אולם, כשהתפיסה ההגנתית תוקעת יתד בנפש בקביעות, עלולה אמונה זו לפגוע בזהותו ואופיו של האדם.

נשוב אל מיודענו הביישן, יתכן ובנערותו נדחק אל שולי החברה, ספג עלבונות מחבריו וכדו'. הצטברות הרגשות השליליים יצרו במוחו תפיסה השרדותית המצהירה כי החברה פוגענית, העולם שלילי, ועוד, זוהי אמונתו. פועל יוצא מתפיסה זו, המנעות ממפגשים חברתיים, רתיעה משיחה עם הבריות וכו'. אמונות אלו אינן שוקטות על השמרים, הן מהוות מערכת התראה פעילה המונעת מהאדם חשיפה למקומות סכנה על פי תפיסתו.

יחמיאו לו? יזמינו אותו? יזמו שיחה? מערכת העל של האמונות תסנן מידע זה ולא תאפשר לאדם להגיב ביעילות. הוא עלול לפרש זאת באופן מעוות ומוטעה.

בקליניקה, נפגוש, לעיתים, נועצים הנעולים בזהותם השלילית וסבורים כי ילדות עשוקה ונסיבות חיים קשות יצרו את זהותם. אכן, אמת הדבר, היות ולעברו של האדם יש השפעה על עתידו. אולם, עיצוב אישיות איכותית ומתפתחת אינה מותנית בילדות, אלא, בפרשנות שהאדם מעניק כיום, בהווה, לעברו. עדות נצחת לכך ניתן לראות מדמויות הוד ששתו כוס תרעלה בילדותם, יחד עם זאת, הם צמחו לאנשים נערצים, בעלי שעור קומה, כמו נצולי שואת ארופה ועוד. מי שישים את כובד משקלו על ההווה והעתיד, ולא יראה את זהותו הנושנה כברירת מחדל וקרבן למציאות החיים, אז, יוכל להשתחרר מכבלי הזהות המגבילה, ירחיב את זוית הראיה שלו על עצמו ויצור זהות משובחת וטובה יותר.

נוכחנו, אם כן, לראות כי מערכות החשיבה והבחירה, הערכים והמעשים של האדם מושפעות מהזהות הנוצרת מה'אני מאמין' שלו.
לאור זאת, ניטיב להבין מדוע כשמתרחש מאבק פנימי בנפש בין זהות האדם לדפוסי התנהגותו, הזירה מוכרעת לטובת הזהות. שינוי הרגלים ודפוסי התנהגות בלבד לא יוטמע בנפש כיוון שהשינוי מהווה סתירה למערכת העל- האמונה והזהות. שינוי יעיל יתחולל בעקבות שנוי במערכת ההפעלה – הזהות והאמונות. סוף מעשה – במחשבה, בשנוי האמונה – תחילה.

בהקשר לכך ניתן לבאר את דברי המשנה בפרקי אבות ד': "כל המקיים את התורה מעוני סופו לקימה מעושר" – אדם השוקד על לימוד התורה, מתוך קושי ודחק, אמונתו בערך התורה ולימודה בהתמדה למרות ועל אף טרדות החיים, יוצרים זהות של 'בן תורה'. אדם שזכה לאמץ זהות זו, שמערכת העל שלו נטועה באוהלה של תורה, אזי גם אם יגיע לעושר, למודו לא יגרע. אין חשש כי יאבד זהותו – היא חקוקה בנפשו.

חסמי השינוי
לאחר שהגעת להכרה בכח השפעת הזהות, גמלה בלבך ההחלטה. אתה אוזר עוז ותעצומות וכבר רוצה להשיל מעמך זהות המחבלת ביעילותך והשגיך, ואתה מגלה כי קשה וארוכה הדרך לחרות. מדוע?

בין האדם לזהותו קימת הכרות מעמיקה רבת שנים, לעיתים עוד משנות ילדותו המוקדמות. מעגלי החברה הסובבים אותו, ובמרכזם – הוא עצמו, מכירים ומודעים לזהותו ודפוסי התנהגותו. וכן, על פי רוב, הוא מודע למחירים אותם ידרש לשלם בתמורה לאימוץ זהות זו. מחירים לא נעימים, שליליים, מחבלים, אך- מוכרים וידועים.

אחד מצרכי הנפש הראשוניים זהו הבטחון. וודאות, עתיד צפוי ועקביות במערכות החיים הקיימות מעניקים לאדם את תחושת השליטה על העתיד והרגשת בטחון.

זהות האדם השוכנת קבע בנפש, יצרה הרגלי חיים ודפוסי התנהגות, המעניקים לאדם הרגשת עקביות, יציבות ושליטה במצב. האדם צופה את תגובותיו לארועי החיים השונים, האופציות מוכרות וידועות. וכעת, לחולל שינוי בזהות, משמעותו השמטת הקרקע היציבה לרגלי האדם, עצירת פעולות האוטומט בהרגלי השגרה, כניסה לעולם חדש, לא מוכר, לא ידוע. אמנם, יתכן שיעיל יותר, אך זר, מנוכר, לא בטוח. הנפש יוצרת התניה בין תחושת העקביות והבטחון לזהות. אם כן, תחושת העדר הבטחון מעכבת את האדם מלבצע שינוי בזהותו.

וכן, ההתנגדות הפנימית בנפש ליצירת זהות חדשה נובעת מחסם נוסף. בדרך כלל, קיימים רווחי משנה ותגמולים סמויים מהזהות אותה אימץ האדם. הביישן, לדוגמא, ימצא את עצמו פטור מאחריות, יזכה לרחמים והתחשבות יתרה וכדו', יתרונות אלו מקנים לו תחושה טובה וכדאיות לשמר את זהותו.

בכדי לצלוח את משוכת ההתנגדות ובקיעת החסמים נצור את הזהות החדשה בתהליך הדרגתי. צעדים מזעריים, גם אם איטיים, יקנו לאדם בטחון והזדהות עם אופיו החדש. הם יאפשרו לאישיות הנבנית הסתגלות ומותאמות למעגלי החיים ללא מאמץ עילאי. שינוי, ואפילו מינורי, במערכת הגבוהה של הנפש- האמונות והזהות, ישפיע על רגשות האדם, ערכיו ותפקודו. אחר המעשים, ההדרגתיים, או אז, ימשכו הלבבות.

כיצד, אם כן, נסלול את הדרך לשינוי?

סוכני השינוי
בבואנו לצקת יסודות לבנין אשיות חדש, אנו נדרשים בראש ובראשונה לשרטט את קווי המתאר של הדמות, הזהות החדשה. לצייר בעיני רוחנו את סוג האדם הרצוי, הערכים ודפוסי ההתנהגות המשתקפים בזהות זו, תכונות מאפינות השוכנות אצל אדם זה, לדוגמא: חכמה, שמחה, טוב לב, רכות, מצוינות, השפעה ועוד.

לאחר שהדמות קרמה עור וגידים, תכונות וערכים בעיני רוחנו, נבחן אלו תחושות ורגשות חיוביים נרויח מהזהות החדשה, ולעומתם, אלו רגשות שליליים ימנעו מאתנו. לדוגמא, נניח שהזהות הרצויה היא 'הורה מצטיין', נעלה על הכתב את סל הרגשות החיוביים הנלווים לזהות זו: ספוק, ערך עצמי, תקשורת בריאה וטובה עם הילדים ועוד. ובנגוד, את הרגשות השליליים שימנעו מאתנו: רגשות אשם, חרטה, החמצה, אוירה עכורה בבית, ועוד.

לאחר שהזהות החדשה נצבת בעיני רוחנו באופיה ויופיה, עם התגמולים מהרגשות החיוביים ומניעת ההפסדים – הרגשות השליליים, נקדיש מספר דקות בכל יום לדמיין את עצמנו במעטפת הזהות החדשה. נראה את עצמנו בזהות ההורה המצטיין, ננסה לחוש בדמיוננו את התחושות החיוביות, היתרונות והחסרונות. כך בהדרגה, נממש את הדמיון, נפרוט את מרכיבי הזהות הרצויה למאפינים מעשיים, אותם נאמץ בעבודה יומית ועקבית.

סוד ההצלחה לשנוי הזהות טמון בהדרגתיות ועקביות. עליה איטית ומתונה בשלבי סולם רכישת הזהות, תבטיח את הטמעתה בנפש. אם נרצה, נניח, לרכוש את זהות האדם השמח והאמבציונרי, נערוך תשאול פנימי; כיצד מתבטאת זהות זו ברמת מקסימום של 100%? והתשובה, לדוגמא: 'מרץ, רעננות וסובלנות במשך 12 שעות ברציפות'. משלב זה, נרד בהדרגה; כיצד באה זהות זו לידי בטוי ברמת 90%, 80%? וכן הלאה, עד לרמה המינימלית של 10%. ברמה זו, נניח, התשובה: '10 דקות ראשונות של בוקר, איכותיות ורגועות עם בני הבית'. זו יריית הפתיחה לעבודתנו. הרמה הנמוכה תהיה נקודת הזנוק בה ממנה נצעד לקנין הזהות החדשה בנפשנו.

נקדיש כשבוע – שבועיים לתרגול השלב הראשוני- רמת ה10%. מלאכת התרגול עלולה להיות קשה ומאמצת. אל בהלה! השהות בקושי מאמנת את שרירי הנפש ומעידה על גמילה מן הדפוס הישן.

רק לאחר ששלב זה יהיה חלק משגרת החיים, שה10% יפעלו על 'אוטומט', אז, נוכל לעלות לשלב הבא, ה-20% , וכן הלאה. רכישת הזהות בדרך של 'לאט אבל בטוח', תאפשר לנפש להסתגל לזהות החדשה מבלי לדחות את ה'גוף זר' – הזהות החדשה, החודרת למרחבה.

סיכום
זהות האדם, תפיסת האדם את עצמו ואת העולם, מכריעה ומשפיעה על התפקוד וההתפתחות. זהות חיובית תעניק מרחב אינסופי של הזדמנויות, ולהיפך, זהות שלילית תגביל ותחבל, בבחינת, 'אשר יגורתי- בא לי'.

זהות האדם נבנית ממורה דרך- האמונות. ה'אני מאמין' שנוצר בנסיבות החיים מהווה מערכת הפעלה לרגשות, חשיבה, בחירה, ערכים, תפקוד וכו'. על כן, שינוי בדפוס ההתנהגות בלבד לא יניב תוצאות יעילות. אלו יושגו רק על ידי שינוי באמונות ובזהות.

הצורך האנושי והבסיסי בבטחון, בתוספת רווחי המשנה, מעכבים את האדם מבצוע השינוי. על כן, רכישת זהות חדשה תווצר בתהליך הדרגתי תוך הדגשת הרווחים והיתרונות בזהות הרצויה.
בהצלחה.